מנחם ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25/5/09 ברחוב ביתר בחיפה.

2.לטענת התובעים, התובעת החנתה את רכבה על המדרכה בסמוך למתנ"ס במקום והמתינה לבתה. המדובר ברחוב צר ועל כן, על מנת שלא להפריע לתנועה במקום, החנתה התובעת את הרכב על המדרכה והמתינה, כאשר היא יושבת בתוך הרכב. לטענת התובעת, רכב הנתבעת 1, נהוג על ידי הנתבע 2, הגיע למקום ופגע ברכבה, אשר היה במצב עצירה מוחלט. הנתבע 2 טען מיד לאחר התאונה, כי התובעת נסעה לאחור ופגעה בו, אולם התובעת מכחישה את הטענה. התובעת אף טענה כי ברכבה מותקנים חיישני רוורס ואלו היו מתריעים אם אכן היתה נוסעת לאחור.

3.לטענת הנתבעים, התובעת החנתה את רכבה במקום אסור, כאשר חלקו הקדמי על המדרכה וחלקו האחורי בתוך נתיב הנסיעה, על גבי מעבר חציה מסומן. במקום קיימות אבני שפה צבועות באדום – לבן. כאשר חלף במקום הנתבע 2, החלה התובעת בנסיעה לאחור ופגעה בו.

ממסמך הערכת נזק לאוטובוס, אשר הוגש לעיוני, עולה כי לאוטובוס נגרם נזק קל בגלגל אחורי ימני, אולם להערכת השמאי, יש סימני פגיעה קודמים במקום והנזק שנגרם, אינו מצדיק תביעה.

תמונות מקום האירוע, מיד לאחריו, מצביעות על כך שאכן רכב התובעת חנה כמתואר על ידי הנתבעים, כאשר הוא חונה על אזור המסומן באבני שפה בצבע אדום-לבן, כשחלקו הקדמי על המדרכה וחלקו האחורי על מעבר החציה. תמונות האוטובוס מדגימות שפשוף בחלק הפח המצוי מאחורי הגלגל האחורי, בין הגלגל האחורי לדלת האוטובוס האחורית וכן בגלגל עצמו.

בדו"ח ההודעה על התאונה שמילא הנתבע 2 נכתב באשר לנזק לאוטובוס "מכה קטנה בצד ימין אחורי". בתמונות שהוצגו לעיוני לא נראים סימני "מכה קטנה" כמתואר, אלא כאמור, נראים סימני שפשוף.

4.בתיק התקיימו שני דיונים, מאחר שעדת ראיה, מטעם התובעים, לא יכולה היתה להתייצב בדיון הראשון והתובעים עתרו לדחות את הדיון על מנת לאפשר להם להביאה לעדות.

5.מטעם התובעים, העידו, אם כן, התובעת, בן זוגה שהתברר גם כסוכן הביטוח של הרכב וכן עדת הראיה.

התובעת חזרה על גרסתה כי רכבה עמד בעת התאונה, שעה שהמתינה לבתה שהיתה בחוג במתנ"ס הסמוך ועל כן לא היתה כל סיבה שתתחיל בנסיעה, טרם הגעת הבת. לטענת התובעת, הנתבע 2 הגיע מהעיקול המוביל לרחוב ועל כן פגע ברכבה. התובעת טענה כי היה על הנתבע לצפור לה, כאשר הבחין שאינו יכול לעבור במקום מבלי לפגוע ברכבה. התובעת טענה כי ברחוב אין מקומות חניה מוסדרים ולכן נאלצים ההורים לעמוד על המדרכה. התובעת טענה כי פוטרה בשל התאונה, מאחר שסבלה מבעיות בריאות ולא היה לה רכב להגיע לעבודה, אולם זולת טענתה זו, לא הומצאו אישורים כלשהם המצביעים על כך.

התובע 1, בן זוגה של התובעת, סוכן הביטוח שביטח את הרכב, מסר כי תביעת הנחת העדר התביעות מתבססת על בירור שערך בחברת הביטוח, אך לא הציג אישור כלשהו לכך. כן, הסביר כי התביעה ל- 1,000 ₪ הוצאות במהלך שבוע התיקון של הרכב, נובעת מכך שלא היה לתובעת רכב חלופי במהלך אותם ימים. התובע 1 טען כי חברת הביטוח הורידה מסכום הפיצוי השתתפות עצמית בגין ירידת ערך והשתתפות עצמית בגין הנזק. לתמיכה בטענותיהם לעניין הנזק הוצגו בפני בית המשפט חשבון של השמאי וכן העתק שיק שנמסר לתובעים על ידי חברת הביטוח בו נרשם כי מסכום הנזק הישיר לרכב, נוכה סך של 1,971 ₪ בגין השתתפות עצמית וכן סך של 94 ₪ בגין קימום. לא הוצג כל אישור שהוא התומך בטענה כי נוכה סכום של 2,037 ₪ בגין השתתפות עצמית לירידת ערך ואף לא הוצגה חשבונית מס או קבלה בגין התשלום לשמאי או מסמך אחר התומך בטענה כי חברת הביטוח שילמה לתובעים רק חלק מעלות שכ"ט השמאי.

עדת הראיה, הגב' אירינה קליימן, מסרה כי החנתה את רכבה על המדרכה באופן שחנה לפני רכב התובעת. לדבריה, התובעת החנתה את רכבה מאחוריה כאשר לא היה מספיק מקום לחניה ולכן הרכב בלט לתוך הכביש. הגב' קליימן מסרה כי חשבה שרכב התובעת אינו חונה כמו שצריך, אך לא העירה דבר. האוטובוס הגיע למקום ופגע בפינה של הרכב. בעת התאונה, התובעת היתה בתוך הרכב והגב' קליימן סבורה כי המנוע לא פעל. הגב' קליימן לא הבחינה שרכב התובעת זז במהלך התאונה או לפניה.

6.מטעם הנתבעים העידו נהג האוטובוס, הנתבע 2 וכן עד ראיה, נוסע שהיה באוטובוס בעת התאונה.

הנתבע 2 מסר כי הפגיעה היתה בין הדלת האחורית לגלגל האחורי כפי שניתן לראות בתמונה שצורפה לתיק בית המשפט. לדבריו, ראה את התובעת נוסעת לאחור לעברו, אך זולת צעקה שבקעה מפיו, לא הצליח למנוע את התאונה.

עד הראיה, מר חיים שטרן, מסר כי עמד ליד הנהג ושילם לו, כאשר לפתע, אמר לו הנהג, "תסתכל, תסתכל אחורנית, תסתכל איך היא יוצאת" (פרוטוקול, עמ' 5, ש' 5). העד לא הספיק להביט ושמע קול של מכה. הוא הביט לאחור וראה את התאונה.

7.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה וכן את עדי הראיה שהעידו מטעם כל אחד מן הצדדים. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל תמונות הנזקים לכלי הרכב ותמונות מקום התאונה, חשבון שכ"ט שמאי, והעתק שיק אשר שולם לתובעים על ידי חברת הביטוח.

8.אין מחלוקת כי התובעת החנתה את רכבה במקום שהוא לא רק אסור לחניה ומסומן ככזה, אלא אף באופן שמפריע לתנועת הולכי הרגל, מאחר שהרכב עמד על מעבר החציה, וכן באופן שמפריע לנסיעת כלי רכב ברחוב, שכן הרכב בלט לתוך נתיב הנסיעה.

עדיין, ניטש בין הצדדים ויכוח בנוגע לנסיבות קרות התאונה. האם התאונה אירעה בשל נהיגה שאינה זהירה של נהג האוטובוס, אשר בחוסר תשומת לב, פגע ברכבה של התובעת אשר בלט לתוך נתיב הנסיעה, או בשל נסיעת התובעת אחורנית באופן שפגעה באוטובוס שחלף במקום.

ושאלה נוספת הדורשת מענה, היא האם בנסיבות תיק זה, באופן שבו חנתה התובעת את רכבה, יש להטיל על התובעת אשם תורם לתאונה ואם כן, מהו שיעורו.

9.לטענת התובעת, ישבה ברכבה, כאשר הוא כבוי, והמתינה לצאת בתה מן המתנ"ס הסמוך. האוטובוס, נהוג על ידי הנתבע 2, חלף במקום ופגע ברכבה. טענתה זו נתמכת באופן ברור ומוחלט בעדות עדת הראיה, הגב' קליימן, אשר עמדה אותה עת מחוץ לרכבה, אשר הוצב, גם הוא, על המדרכה, במקום אסור לחניה, וראתה את האוטובוס מגיע ופוגע ברכב התובעת, אשר לדברי העדה, היה במקומו מבלי שהבחינה בתזוזה כלשהי.